נגישות

קרפאטוס -סוד האי הנעלם

|
מטרופוליס
 
קרפאטוס הוא פנינה יוונית שמורה היטב. האי שוכן בלב הים הקרפאטי ומוקף בחופי טורקיז בתוליים, טבע וכפרים ציוריים
 
 
באמצע הדרך בין רודוס לכרתים נמתח קו צר וארוך, עד לאחרונה שכחיית חמדה נידחת, רחוקה מעיני גלי התיירים המציפים את איי יוון. זהו קרפאטוס, השני בגודלו מבין האיים הדודקאנסיים שבים האגאי, אשר מורכב ולמעשה משני איים במחיר אחד: הרים מכוסי עננים בצפונו, מתנשאים לרום 1,200 מטרים, לעומת קו חוף מרהיב של חופים לבנים וצוקים חדורי רוחות בדרומו. שריפות שפשטו במרכז ובצפון האי במהלך שנות ה=80 של המאה הקודמת חיסלו דונמים רבים של חורש ופגעו קשות בחקלאות המקומית. הדרום, מנגד, נהנה בשנים אלו מפיתוח יחסי. אם להאמין למעשיה מקומית, התושבים בשני החלקים שונים אף במוצאם, ומקורם בשני עמים עתיקים שתקשרו ביניהם לעתים רחוקות. 
 
 
 
אולם כיום דווקא התושבים הם החוט המחבר בין קצוות האי, הצובעים את המקום בתמהיל ייחודי של קדמה ומורשת אבות. במהלך המאה ה=20 רבים מן הכפריים הגרו לארצות הברית, התפרנסו היטב, שבו למולדת, הזניקו את הכלכלה והפכו את קרפאטוס לאחד מן העשירים שבאיי יוון. אלה שנותרו בגולה, מצווים שגופתם תשלח לקבורה באי, כך שאם לא בחייהם לפחות במותם יתחברו מחדש אל האדמה. אפילו השפה בפי המקומיים שונה מזו של אתונה או סלוניקי ומזכירה את היוונית המדוברת בכרתים וקפריסין.
 
התיירות בקרפאטוס עודנה בחיתוליה. אמנם אתרי נופש רבים בדרום נכבשו על ידי קבוצות מאורגנות מגרמניה וסקנדינביה, אך מפאת ממדיו הצנועים האי מצליח לשמור על אופיו הבתולי. תשתית התחבורה אינה סלולה ברובה, וגם אם יתעקשו, בתי המלון לא יכולים לארח מעל 2,500 תיירים בכל רגע נתון.
 
 
 
 
שודדי ים ושופטים עות'מאנים
על פי המיתולוגיה היוונית, ראשון התושבים באי היה הטיטאן יאפטוס, בנם של אורנוס וגאיה ואביהם של אטלס, אפימתאוס ופרומתאוס. גם אתנה, אלת החוכמה והמלחמה, נולדה על חופי קרפאטוס. עדויות ארכיאולוגיות מצביעות על תחילת ישוב האי כבר בתקופת האבן החדשה, כאשר במאה ה=14 לפנה"ס הופיעו סימני ראשונים של השפעת התרבות המינואית. באיליאדה מוזכר קרפאטוס כמקור להספקת כלי שיט בזמן מלחמת טרויה; את שמו הנוכחי קיבל האי מהומרוס, ככל הנראה כגלגול המילה "ארפקטוס", כלומר שוד – שהרי מקדמת דנא נודע מפרץ ורונטיס בדרום=מזרח האי כמקום מסתור מועדף על ספינות פיראטים.
 
בזמן המלחמה הפלופונסית במאה החמישית לפנה"ס התייצבו אנשי קרפאטוס לצד אתונה, ובעקבות תבוסתה נכנעו לספרטה. בזמן התקופה ההלניסטית האי נשלט על ידי השכנים מרודוס ובמאה הראשונה לספירה נכבש על ידי רומא. כאשר התפצלה האימפריה למזרח ולמערב, עבר קרפאטוס לידיים ביזנטיות, אולם האדונים האמיתיים היו שודדי הים, אשר הפכו את האי לאחת ממפקדות סחר העבדים הראשיות של בים התיכון.
 
 
מן המאה החמישית לספירה האי נכבש ונבזז על בסיס קבוע על ידי ערבים, מאוריטניים וסיציליאניים; התושבים בתגובה נמלטו אל ההרים ובנו שם כפריהם בתהליך שסימן את ראשית התבססות התרבות הקרפאטית. ב=1304 האי כולו ניתן במתנה לאנדראה ולודוביקו מורסקו, פיראטים מג'נובה, אולם כעבור שנתיים השתלטה עליו משפחה מיוחסת מוונציה. הוונציאנים החזיקו בקרפאטוס עד 1538, עת עבר לחסות האימפריה העות'מאנית.
 
הטורקים כלל לא רצו את קרפאטוס; הם הסתפקו בשליחת קאדי (שופט) מטעמם לגבות מסים, אשר לא נשאר באי מעבר לימים בודדים ובטחונו הופקד בידי היוונים. העות'מאנים הסתלקו מן המקום בעקבות המלחמה הטורקית-איטלקית ב=1912. במלחמת העולם השנייה שימשו הדודקאנסיים כבסיס איטלקי לפלישה לכרתים ב=1940. לאחר כניעתה לבעלות הברית, האיים הפכו לשדה קרב בין בעלות הברית ובין גרמניה הנאצית שפלשה אליהם בכוח גדול. בעקבות חוזה פריז, שב קרפאטוס ב=1947 ליוון לאחר שנים ארוכות של שלטון זר.
על אף העבר רב התלאות, חצי המאה האחרונה הייתה מכרעת בעיצוב פני האי. קהילת הגולים=החוזרים מאמריקה פיתחה את התשתיות והקימה אתרי נופש רבים; עיר הבירה פיגאדיה היא דוגמה נהדרת לכרך מודרני בלב סביבה שלא ניזוקה מפגעי הזמן.
 
 
 
 
 
 
גלישת גלים ואי הארנבים
פיגאדיה, "בארות" ביוונית, או בשמה הרשמי קרפאטוס, היא בירת האי והעיר הגדולה בו, השוכנת במפרץ מוקף הרים שלמרגלותיהם שלל בתי מלון. מרכזה הוא הנמל והרציפים, שנבנו בהוראה ישירה של לא אחר ממוסוליני, ובין האתרים הבולטים בתחומיה די למנות בזיליקה מן המאה החמישית, אקרופוליס מינואי, תאטרון פתוח וחופים רחבים ושקטים.
הנוף מדרום לפיגאדיה שטוח ושומם. שבעה קילומטרים מן העיר נמצא אתר הנופש המשפחתי אמופי בלב סלעי ענק ומפרצונים הפורצים אל החולות הלבנים. בהמשך הדרך, לכיוון נמל התעופה, שוכן חוף אפיארטי, גן העדן לגולשי רוח וגלים; לא לחינם כינה הומרוס את קרפאטוס Anemousa – "הפרוץ לרוחות".
 
במנטס, כפר שהשתמר מימי הביניים, כנסייה אבן ביזנטית מרשימה המשקיפה על הריסות אקרופוליס. בהמשך הכביש עומד הכפר ארקסה, במדרונו של עמק משונן. בתי המלון והמסעדות כאן חריגים בנוף של החוף המערבי הפחות מפותח, שרובו מצוקים תלולים וחופיו מעטים; רצועת חול נדירה של כ=600 מטרים היא איוס ניקולאס המתגאה בטברנה אחת ויחידה. העיר העתיקה נמצאת מעט דרומה ובה אקרופוליס שהוקם בהשפעת השכנים כרתים, כמו גם כנסייה מודרנית, איה סופיה שמה, שבעשב סביבה מסתתרות שלוש רצפות מוזיאקה ביזנטיות, כולל אחת מרהיבה הקבורה מתחת לאדמה ומגיחה מן הצד השני של קיר הכנסייה. קילומטרים בודדים צפונה, מציע כפר הדייגים הקטן פיניקי חוף קטנטן אף יותר, חצי תריסר אכסניות, שורה טברנות ותצפית מרהיבה אל האי השכן קאסוס.
 
הכביש המערבי סלול לכל אורכו, חוצה כמה מצוקים ופיורדים בזעיר=אנפין המקושטים בעצי אורן ומגיע קרוב למרכז האי, אל לפקוס, אחת הנקודות המושלמות באיי יוון לצהרים בטלים הודות למי טורקיז צלולים, חול לבן, צמחיה ירוקה ושרידים ארכיאולוגים של עיר ביזנטית. לא הרחק משם עומד מבצר מימי הביניים שמולו אי זערורי, אשר שימש כנקודת עצירה לניקפורוס השני בדרכו לכיבוש כרתים מידי הערבים. כיום האי נטוש ואוכלוסייתו מורכבת מארנבים בלבד.
הכפרים שבמרכז קרפאטוס נהנים ממזג אוויר אידיאלי ועושר מפתיע, אולם גם מכבישים מלאי מהמורות. צפונית לפיגאדיה שוכנת הבירה הקודמת, אפארי, הנחשבת לכפר העשיר ביותר בכל יוון ביחס לגודל האוכלוסיה. שווה להציץ פנימה אל אחד הבתים ולהתפעל מן הטעם המקומי המשובח בריהוט, בשטיחים הצבעוניים, בציורים הקלאסיים ובענתיקות מגולפות מעץ.
בגובה 650 מטרים מעל פני הים שוכן אותוס, אחד היישובים העתיקים באי, המאוכלס עוד מן העידן הביזנטי. המקום ידוע ביין האדום ובמוזיאון אתנוגרפי מרתק המתארח בבניין בן 150 שנה. דרך סלולה מאותוס מובילה למישורים מלאי כרמים וטברנות ומטפסת אל פסגת הר לאסטוס, הגבוה באיים הדודקאנסיים (1,215 מטרים), אשר שמו, "אגם טוב", מתייחס למקווה מים קדום למרגלותיו.
 
 
עיירות היסטוריות ומסלולים למיטבי לכת
למרות שכביש עפר מתפתל מן הכפר ספואה, הדרך הקצרה והמהירה אל צפון קרפאטוס היא מן הים. מעברות יוצאות מפיגאדיה אל דיאפני שלוש-ארבע פעמים בשבוע בעונה ולעתים פחות תכופות אל טריסטומו בקצה האי. ההפלגה אורכת כ=90 דקות ובירידה מן הספינות מחכים האוטובוסים, מוכנים לגמוע שמונה קילומטרים נוספים אל אולימבּוֹס – האטרקציה המרכזית בחלק זה של האי.
 
 
הכפר סחוף הרוחות נוסד בתקופה הביזנטית כמקלט בטוח מפני פיראטים. הוא בנוי במעלה רכס הררי, כשבמדרונות סביב נטועות טחנות רוח הרוסות. מאחורי הכנסייה המרכזית שוחזרו שתי טחנות, המפיקות בחודשי הקיץ חיטה ושעורה. לאורך הדורות משך אליו הכפר אתנולוגים מקומיים וזרים, שראו בו מוזיאון חי של חברה איכרית שהצליח לשמור אומניות, תלבושות, שפה ומוזיקה שנכחדו זה מכבר משאר יוון. התיירות המואצת מבטיחה אמנם שהאופי הציורי של המקום ישרוד, שהרי זוהי פרנסתם העיקרית של התושבים, אולם התחושה באוויר מלאכותית קמעה; רק הנשים המבוגרות עודן מקיימות באדיקות את המסורת, בעוד שאר בנות הכפר עוטות שמלה צבעונית רק כאשר הן מנסות לשווק מזכרות אותנטיות, לרוב מיובאות.
 
שיטוט קצר בין רחובות אולימבוס מגלה שהכלכלה המקומית עודנה נשענת על כתפיהן של אותן זקנות: הן מטפלות בגינות, אופות לחם בתנור בחצר ורועות עזים. כמעט כל הגברים עובדים הרחק מן הכפר, שולחים את משכורתם הביתה וחוזרים רק בחגים. בדיאלקט המקומי ניכרות עקבות יוונית דורית ופריגית – שפה שמקורה מאסיה הקטנה בתקופת הברונזה.
35 דקות נסיעה לדרום=מערב מאולימבוס נמצא החוף המופלא של פייסס, אך מטיילים מקומיים מעדיפים לנדוד בשבילים לא מסומנים אל החופים בצפון ובמזרח. אופציה זו פתוחה כמובן גם לתיירים שאינם חוששים לבלות את הלילה באתר או ישוב לא מוכר.
 
נמל דיאפני שנפתח ב=1996 העלה כצפוי את התעבורה האנושית בכפר, אולם מחוץ לעונת התיירות החיים כאן נשארו בקצב מנומנם. אין בעיה למצוא בית מלון או טברנה ראויה, וברוב החנויות אף ישמחו להמיר כסף זר ליורו. שביל מסומן יוצא מן הכפר צפונה ומעלה בגבעות אל אוולונה המיושב בזמן הקציר בלבד, ומשם אל חוף וריקונדה. המסלול חולף על פני הריסות ביזנטיות והלניסטיות, מערה נידחת המשמשת כאתר פולחן ליוחנן המטביל, ומקץ שלוש שעות מסתיים בשחייה מרעננת במי הים האגאי. ניתן לצאת מכאן גם לטיול יום לטריסטומו - מעגנה ביזנטית במפרץ דמוי פיורד בקודקוד הצפוני של האי. שתי משפחות חיות כאן בגפן בצל מקדש שככל הנראה נבנה לכבודו של אפולו. אל חשש, לא כל הדרכים בצפון קרפאטוס נועדו לתרמילאים מנוסים. מדיאפני מפליגות סירות פרטיות לשורה של חופים נידחים, כגון החוף הסלעי ואננדה בו קיים חניון לאוהלים ובר קטן.
בקצה בקצהו הצפוני של קרפאטוס ניצב האי הזערורי והשומם סריאה, מעין חוֹלָם לאחיו הגדול. בימים עברו רועים ועדריהם שרצו להגיע לחופיו פשוט שחו את מאה המטרים המפרידים בין האיים; כיום השחייה עודנה אפשרית, אולם יש שיעדיפו לתפוס את אחת הסירות היוצאות אליו פעמיים ביממה, ולסיים את הביקור בקרפאטוס בהפלגה מרהיבה.
 
חבילות נופש לקרפאטוס >